בכי בטיפת חלב /חיסונים

"וזה עוד לפני החיסון"

משפט שאני שומעת כל יום בחיי, לפחות 10 פעמים ביום.

אם כ"כ הרבה מהתינוקות בוכים "עוד לפני החיסון", אז כנראה יש לזה סיבה, והייתי רוצה שתבינו אותה ותרגישו איתה בנוח.

בכל הגילאים התינוק שלכם עלול לבכות עוד לפני החיסון:

בגילאים הקטנים- חודש/חודשיים ו4 חודשים- הם עלולים להרגיש לא בנוח עם המשקל וזה שהם עירומים, או אולי כי כבר הגיעו מהבית לא נינוחים כי יש להם כאב בטן/עייפים/רעבים/מליון סיבות.

בגילאים שאחרי, עד גיל שנה- הם מתחילים לפעמים לפתח חרדת זרים, אני רק ניגשת אליהם והם בוכים, ובטח שכשאני שמה להם את הסרט של מדידת היקף ראש- תינוקות לא סובלים כשנוגעים להם בראש. 

סביב גיל 9 חודשים, כשהם כבר פיתחו עצמאות בתנועה וכיף להם לזוז- לא כולם ישכבו בכיף על המשקל, ויתנגדו כאשר אנסה למתוח ולמדוד גובה- שכן הם לא אוהבים שמגבילים את תנועתם. (וזה סביר לחלוטין, סהכ שניה אחת וזה עובר).

ובגיל שנה וחצי/שנתיים- שם זה כבר סיפור אחר.. מתחלק בערך ל2 (הערכה גסה שלי) , אחד מכל שני ילדים יכנס לחדר שלי/לטיפת חלב בצרחות אימים, הוא כבר ממש זוכר שפעם קודמת שהיה כאן קיבל זריקות כואבות, והוא יודע בדיוק מה מחכה לו. אתם יודעים אבל מה יפה? בגיל הזה הרבה מהילדים האלה יכנסו באמת בצרחות, כל הביקור יהיה ללא שניה הפסקה מהבכי, ההורה חסר אונים ומתקשה להחזיק אותו, ואז אחרי שאחסן- הם ירגעו מיד! יודעים למה? כי הם הבינו שזה לא כזה נורא, חששו מהזריקה.. אבל בגילאים האלה היא לא ככ כואבת, ואז הם גם יצאו מהחדר ויעשו לי שלום וישלחו לי נשיקה. (כפרעליהם)

אז אני מבינה שכשאתם מגיעים לטיפת חלב חלקכם לחוצים מהחיסון, אבל אצלם זה אחרת.. תכילו את הקושי שלהם גם מהמסביב, תהיו שם בשבילם כמו שאתם יודעים.. ולגבי הלחץ מהחיסון- תזכרו שבעבר הורים התמודדו עם לאבד ילדים, היום אתם מתמודדים עם מחטים- קטן עליכם😉❤.