המרדף"
אחרי הילד המושלם, האמא המושלמת שאהיה, החינוך המושלם, המשפחתון.. מה עוד? יש רשימה כ"כ ארוכה.. לאן אנחנו רצים? מה הלחץ? יש דבר כזה מושלם באמת?
אז היום רוצה להעלות בפניכם נושא מאוד חשוב- ציפייה, מה שיכול להרוס לנו ומביא אותנו לתסכולים בהורות.
יש לנו ציפיה להריון שמסתיים בלידה כמו בסרטים, ואז זה קיסרי.
יש לנו ציפייה לילד שנרדם בכיף בטיול בעגלה, ואז נולד רפלוקסון שבוכה בכל מנח ששוכב בו.
יש לנו ציפייה לטייל בחופשת לידה בקניונים ובתי קפה, ואז קורונה.
וזה כאילו שמה שאני מציגה פה הוא שלילי, אבל זה לא ככה חברים, הרי יש אנשים שחוו את כל זה יחד, את כל המצב ה"לא מושלם" הזה, ועדיין היו מאושרים ומסופקים.
אז מה מפריע לנו?
הציפייה.
אני חולמת על ילד מסויים, על איך אני רוצה לחנך את הילד שלי, אומרת שאני אעשה את זה אחרת, ואיכשהו מוצאת את עצמי עושה בדיוק את ההיפך, ומתבאסת על עצמי ברמות.
אני מתבאסת, כי זה לא עמד בציפיות שלי.. אבל מי אמר שזה רע? שעשיתי לא נכון?
את גדלה ביחד עם הילד שלך כאמא, אל תצפי. תחיי, תהיי, תגלי ביחד מה כל שלב מצריך ממך, תטעי, ומשם תלמדי.
ובתכלס, דרך הטעויות שלנו הילדים לומדים לא מעט.
תמיד אני אומרת גם אם תהי באמת האמא המושלמת ביותר, בגיל 30 הוא יצטרך פסיכולוג כי הוא גדל בצורה מושלמת מדי.
😁
אתם מאה אחוז כמו שאתם!!!! בשבילם אתם תמיד תהיו המאה אחוז (או לפחות עד גיל ההתבגרות).
וכל הילדים האחרים/השכנות/ האימהות והדודות שנראה שהולך להן יותר טוב מאיתנו- כל הרעשי רקע האלה, לא רלוונטים. הם לא שלנו.
Comments