הילד שלי מפונק

🤚עצרו רגע🤚

ותחשבו על האמירה הזו, כמה אחריות אתם שמים על ילד קטן באמירה- הילד שלי הוא...

הוא מה? 

הורים אהובים, הילד שלכם הוא השיקוף של עולמכם הפנימי, והוא מי שגידלתם אותו להיות. (והוא הכי שבעולם🤎)

מה זה פינוק?

פינוק זו דרך החינוך הפופולרית ביותר בשנים האחרונות, לצערי לא חיובי למדי.

פינוק זה לעשות בעקביות עבור הילד את מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו. לא מדובר בחיבוק ונשיקה או חום ואהבה- למעשה אין קשר לזה ומזה צריך הרבה, תמיד. 

פינוק זה כשילד יכול ללכת ונרים לידיים (אני ממהרת והוא הולך לאט/נופל/עוצר ליד כל פרח), ילד שיכול לאכול בעצמו אבל אני אאכיל (הוא מלכלך וזורק הכל לרצפה), ילד שיכול לסדר את הצעצועים ואני אסדר עבורו (הוא לא מסדר כמו שהייתי רוצה), ובטוחה שכל אחד מכם יכול לתת לי עוד דוגמאות למה הילד מסוגל אבל לא יעשה את זה "כמו ש-אני- רציתי".

למה אנחנו נופלים לשם?

כי אין לנו זמן, מודעות ואפילו כוח. ומה יש? תחושת שליטה, כי אני אנקה יותר טוב, אאכיל יותר טוב, אסדר יותר טוב. 

ומה המסר לילד?

בעתיד הרחוק איפשהו- אתה תצליח, עד שזה יקרה (ואני אחליט מתי) אני אעשה את הדברים עבורך, כי אני יודעת יותר טוב ממך.

מה קורה בעתיד? 

כשהחלטתי שהגיע הזמן (וזה יהיה מאוחר מדי) אני אצעק ואתעצבן עליו למה הוא זורק את הנעלים בסלון ולא אוסף את המשחקים. והוא בכלל, למד שהוא לא מסוגל- שאמא יודעת לעשות את זה יותר טוב ממנו.

אז עכשיו כשנותנים לילד את הטייטל "מפונק", בעצם מבינים, שמה שמסתתר שם זה הורה שפספס את הרגע בו הילד הפך מלא מסוגל- לבעל יכולת. הרבה מאיתנו מפספסים את הנקודה הזו, או לא רוצים לפגוש בה😶. כאן אעצור ואומר שאם זה במודע- זה שלכם וזה בסדר, אני כאן כדי להנגיש לכם את הידע במידה והוא חסר.

בנוסף, ילד מפונק אולי מרגיש אהוב, יחד עם זאת הוא מרגיש לא יכול ולא נחוץ (לא נותנים לי לעשות לבד= כנראה שאני לא יכול). המסקנה שלו- אני מרכז העולם, והכל מגיע לי ונעשה עבורי. בעצם בשנותיו הראשונות נחתם איתו חוזה שהכל סביבו, אך זו תמונה מעוותת, כי כשהילד יוצא החוצה לעולם החוזה הזה מופר✖ וזו חברים, התמודדות מאוד מאוד לא פשוטה.