מתי מישהו יקח את זה לידיים וישנה את השם הלא קשור הזה?!
למה זה בעצם... איך נקרא לזה? עוצמתי? מאתגר? ממלא? מרוקן? לא חושבת שיש שם תואר אחד שיכול לדייק את מה שקורה שם.
ניסיתי לחקור זאת לעומק, מסקנותיי:
בעבר הרחוק היינו חיים בקהילות, היינו גודלות ורואות את אמא ודודה וסבתא מניקות סביבנו, מטפלות בתינוקות יום וליל, היינו בעצמנו מגדלות איזה ילדה או שתיים של השכנה או הדודה והיינו רק בנות 12. הכל היה ככ טבעי ומשפחתי, קהילתי.
ואז, הגוזלים עזבו את הקן. רחוק מדי עזבו.
היום אנחנו חיים רחוק זה מזה, אין דודה בקומה מעל, בקושי את השכנה ממול אני מכירה, במקרה הטוב את בעצמך אחות גדולה וראית בגיל 4 איך מטפלים באחותך הקטנה. ייתכן שאת התינוק שלך את תחזיקי כאשר זו הפעם הראשונה שהחזקת תינוק, מי יודע איך מחתלים?? ובחיים לא דמיינת שיש ריח כ"כ מסריח לקקי של תינוק!!!
אז איך עושים את זה??? למה מצפים ממני באמצע החיים הסוערים שלי עם הקריירה שפיתחתי בכלל בעיצוב פנים או בעריכת דין, פתאום!!! ככה ברגע- להיות בבית 3 חודשים לגדל יצור קטן ולהיות אחראית עליו במאה אחוז. להיות עם מיומנות שכבר לא מלמדים אותה היום סביבי. להתמודד עם אישיות חדשה שמתפתחת אצלי בתור אמא, עם משימות מרובות, ועם חרדה לקיומו. ושלא נדבר על זוגיות שגם מתארגנת לה מחדש שזה אתגר בפני עצמו.
בקיצור, הבנתן.
אז איך בעידן המודרני ניתן לקבל את מה שהקהילה העוטפת עשתה אז?
שבשביל זה אני פה, לשמוע אתכן ולנרמל את התקופה המשוגעת הזו, אפשר לפרוק/להתלונן/ להשוויץ בגוזל או סתם לקשקש. חשוב שתרגישו שכל מה שאתן עוברות ומרגישות הוא טבעי, מהרגש השלילי ביותר, עד לחיובי וממלא. זו תקופה מטלטלת אבל כשיוצאים מההלם היא מופלאה🌸
מאחלת לכן הנאה צרופה, חיוכים שהם לא רפלקס, וכמובן לילות מלאי שינה.
צילום: ליאור קסטנר
Comments