: #משפטיםשחוזריםעלעצמם בטיפת חלב
"וי איזה דרמטי אתה" אמרה האמא לבן החודש שלה שבכה כי היה ערום
"אל תבהלי הוא דרמטי" אמר לי האבא אחרי החיסון לבנו הבוכה בן השנה.
לשפוט את ההורים האלה זה הכי קל, אבל אני רוצה לנסות משהו אחר- להבין מאיפה זה בא?
אני אומרת, יש פער בידע, בהבנה שלנו את עולמם של הקטנים.
תינוק שמגיע לעולם, אחרי שגדל לו אי שם ברחם החם, החשוך, השקט- יוצא לעולם המואר, הקר והרועש, הוא מפוחד, וכל הרחקה שלו מהרחם- כמו להוריד בגדים- מבעיתה עבורו, וגורמת לבכי היסטרי, זה כל עולמו. ילד בן שנה שקיבל עכשיו 2 דקירות, אין לו בעיות בבית לחשוב עליהם, או עתיד לדאוג לו ולהשוות "הא בקטנה, עוד רגע הכאב יפוג".
ונכון, עולמך זה בעיות בעבודה, משכנתא, קורונה וכאבי ברכיים- זה באמת יותר דרמטי משלו, אבל מעליך יש גם אדם המתמודד עם איזה מחלה קטלנית או סגירה של עסק משפחתי- יותר דרמטי משלך.
כל אחד והדרמה שלו, העולם שלו. תזכר ברגע הזה שהיית ילד- רצית לישון אצל בן הדוד ואבא לא הרשה, זה היה כל עולמך, כל מה שרצית, ואבא קרא לך דרמטי, "תפסיק להתבכיין ילד".
אז, האם תרצה אצלך שזה יהיה אחרת?
-
אני מציעה, להפסיק לקרוא להם בשמות, לנסות להבין מה קורה בתוך המוח הקטן שלהם, אולי להזכר איך בילדות שלי אני חשבתי באותה הסיטואציה. וכך- להכיל ולקבל גם את הבכי, הפחד, והקשיים שלהם- ככה בדיוק, נגדל ילדים שמסוגלים לנהל את הרגש שלהם, נטולי דרמות.
Comments